אחרי 25 שנה של אימונים באומנויות לחימה ואתנחתא בתקופה האחרונה אחת השאלות השכיחות ביותר שאני נשאל ע"י מאמנים ומכרים מתחום אומנויות הלחימה היא : "אורי, לא חסר לך אומנויות לחימה ?" תשובתי היא שמעולם לא הפסקתי , כמאמן כושר המתמחה בענפי ספורט )אומנויות לחימה, הרמת משקולות אולימפיים) וכושר שונים,(חדר כושר, יוגה, פילאטיס) אני מצוי בחיפוש מתמיד אחר טכניקות אימון חדשות (מבלי לשכוח את השורשים שלי).
ההכרות שלי עם עולם של אומנויות לחימה התחיל בג'ודו אצל יורם הדר (דרך הרכות/הגמישות), התנועות של הג'ודו הן בעלות השפעה מיוחדת על הגוף כיוון שהן מבוססות על תנועה אופטימאלית של גופנו במטרה לנצל את כוחו של היריב לטובתנו, תנועות אלה מפתחות את הגוף ולא נמצאות בשימוש בחיי היום יום.
המשכתי לקראטה שוטוקאן אצל מקס אזולאי, שהאימון בו בד"כ מורכב משלושה חלקים עיקריים: תרגילי בסיס (קיהון), קרבות (קומיטה) וסדרות של תנועות קבועות מראש המדמות טכניקות כנגד יריב (קאטות). בקראטה לא משתמשים בכוח לבד, כי אם ב"קימה" (מיקוד מתפרץ), שהוא המשקל ומרכז הכובד של הגוף, מפני שהתנועה מ"הקימה" מנצלת את כל משקל הגוף והיא חזקה מתנועה הנובעת משרירי היד או הרגל בלבד.
מאסטר ג'ישין פונקושי מייסד השיטה שם דגש על בריאות, נשימה, שחרור אנרגיה ושליטה יוצאת דופן בגוף ובנפש. אחת המנטרות שלו היתה כי "המטרה העיקרית של אמנות הקרטה אינה טמונה בניצחון או בתבוסה אלא בשאיפה לאופי מושלם של המתאמן" השוטוקאן מקנה דרך חיים, קואורדינציה, כבוד לזולת, משמעת ובטחון עצמי.
במהלך השנים התפתחתי והמשכתי ללחימה משולבת אצל אלי אלימלך שהיא שיטה המשלבת קראטה מגע מלא ואגרוף תאילנדי, במטרה ליצור שיטה חזקה ויעילה יותר על ידי שילוב היתרונות של כל שיטה בנפרד. אחד מעקרונות היסוד של השיטה הוא קו מחשבה פתוח, וחיפוש מתמיד אחר שיפורים שההתקדמות של כל אדם הינה קודם כל עם עצמו ולא בהשוואה לאחרים.
אימון הקטלבלס, על פי תפיסתי נכנס לקטגוריה של אומנות תנועה כמו, אומנויות הלחימה, המחול וכו'. באימון הקטלבלס אנו נדרשים לתנועה אופטימאלית של גופנו בזמן העבודה תוך ניצול המבנה הייחודי של המשקולת לצורך שיפור ושיכלול יכולת התנועה שלנו.
כמו בשוטוקאן באימון הקטלבלס אנו נדרשים לעבוד בצורה דינאמית ומשוחררת ללא נוקשות, לשלב קואורדינציה, כוח מתפרץ ומרכיבים נוספים שייחודיים לשיטה ונמצאים באומנויות לחימה כגון: סיבולת, גמישות, דיוק, שליטה ושיווי משקל.
באימון הקטלבלס, כמו באומנויות לחימה, נדרשת מחזוריות של תאוצה, מאמץ וריפיון, קרי האצת המכה, במינימום זמן (הנפה), ובלימה, ספיגת אנרגיה גבוהה הנוצרת במהלך התקפת היריב (חזרה מהנפה).
ולמה הכוונה? באומנויות לחימה, אנו נדרשים להיות משוחררים כשאנו בהגנה, ולייצר כוח מתפרץ בהתקפה. במצב הפוך, כאשר הגוף בלחץ (נוקשה) בזמן הגנה, היכולת לצאת להתקפה יורדת, ועוצמת ההתקפה מוגבלת ונמוכה.
כך גם באימון הקטלבלס אנו נדרשים להישאר משוחררים במאמץ והדבר מאפשר להפיק
עוצמה (כוח + מהירות) במהלך האימון מצב שמשפר משמעותית את היכולת התנועתית של הגוף. ניתן לדמות זאת לקפיץ, שכדי להגיע למיצוי מקסימלי של האנרגיה שלו עליו להיות באיזון שבין מתח לריפיון. במצב של חוסר מתח (אלסטי) או במצב של עודף מתח (פלסטי), הקפיץ מאבד את כוחו ואת יכולת התנועה הפוטנציאלית שלו.
בדומה לאימונים באומנויות הלחימה גם באימון הקטלבלס, ע"פ תפיסתי, מושם דגש מרכזי לאיכות התנועה ולטכניקה (טכניקה לפני כושר גופני). ערך מוסף גדול שיש לאימון הקטלבלס שהוא מהווה אימון להעצמה אישית כמו באומנויות לחימה משולבת, קראטה וג'ודו ואומנויות לחימה אחרות. דרך האימון הפיזי משיגים אימון מנטאלי כמו: ריכוז, נחישות, משמעת, ביטחון עצמי, ערך עצמי גבוהה, ורצון להשתפר כל הזמן, כשהדגש החשוב הינו התקדמות של כל מתאמן עם עצמו הן כחלק מקבוצה והן לבד בהתאם ליכולותיו ולקצב שלו.
ההכרות שלי עם עולם של אומנויות לחימה התחיל בג'ודו אצל יורם הדר (דרך הרכות/הגמישות), התנועות של הג'ודו הן בעלות השפעה מיוחדת על הגוף כיוון שהן מבוססות על תנועה אופטימאלית של גופנו במטרה לנצל את כוחו של היריב לטובתנו, תנועות אלה מפתחות את הגוף ולא נמצאות בשימוש בחיי היום יום.
המשכתי לקראטה שוטוקאן אצל מקס אזולאי, שהאימון בו בד"כ מורכב משלושה חלקים עיקריים: תרגילי בסיס (קיהון), קרבות (קומיטה) וסדרות של תנועות קבועות מראש המדמות טכניקות כנגד יריב (קאטות). בקראטה לא משתמשים בכוח לבד, כי אם ב"קימה" (מיקוד מתפרץ), שהוא המשקל ומרכז הכובד של הגוף, מפני שהתנועה מ"הקימה" מנצלת את כל משקל הגוף והיא חזקה מתנועה הנובעת משרירי היד או הרגל בלבד.
מאסטר ג'ישין פונקושי מייסד השיטה שם דגש על בריאות, נשימה, שחרור אנרגיה ושליטה יוצאת דופן בגוף ובנפש. אחת המנטרות שלו היתה כי "המטרה העיקרית של אמנות הקרטה אינה טמונה בניצחון או בתבוסה אלא בשאיפה לאופי מושלם של המתאמן" השוטוקאן מקנה דרך חיים, קואורדינציה, כבוד לזולת, משמעת ובטחון עצמי.
במהלך השנים התפתחתי והמשכתי ללחימה משולבת אצל אלי אלימלך שהיא שיטה המשלבת קראטה מגע מלא ואגרוף תאילנדי, במטרה ליצור שיטה חזקה ויעילה יותר על ידי שילוב היתרונות של כל שיטה בנפרד. אחד מעקרונות היסוד של השיטה הוא קו מחשבה פתוח, וחיפוש מתמיד אחר שיפורים שההתקדמות של כל אדם הינה קודם כל עם עצמו ולא בהשוואה לאחרים.
אימון הקטלבלס, על פי תפיסתי נכנס לקטגוריה של אומנות תנועה כמו, אומנויות הלחימה, המחול וכו'. באימון הקטלבלס אנו נדרשים לתנועה אופטימאלית של גופנו בזמן העבודה תוך ניצול המבנה הייחודי של המשקולת לצורך שיפור ושיכלול יכולת התנועה שלנו.
כמו בשוטוקאן באימון הקטלבלס אנו נדרשים לעבוד בצורה דינאמית ומשוחררת ללא נוקשות, לשלב קואורדינציה, כוח מתפרץ ומרכיבים נוספים שייחודיים לשיטה ונמצאים באומנויות לחימה כגון: סיבולת, גמישות, דיוק, שליטה ושיווי משקל.
ולמה הכוונה? באומנויות לחימה, אנו נדרשים להיות משוחררים כשאנו בהגנה, ולייצר כוח מתפרץ בהתקפה. במצב הפוך, כאשר הגוף בלחץ (נוקשה) בזמן הגנה, היכולת לצאת להתקפה יורדת, ועוצמת ההתקפה מוגבלת ונמוכה.
כך גם באימון הקטלבלס אנו נדרשים להישאר משוחררים במאמץ והדבר מאפשר להפיק
עוצמה (כוח + מהירות) במהלך האימון מצב שמשפר משמעותית את היכולת התנועתית של הגוף. ניתן לדמות זאת לקפיץ, שכדי להגיע למיצוי מקסימלי של האנרגיה שלו עליו להיות באיזון שבין מתח לריפיון. במצב של חוסר מתח (אלסטי) או במצב של עודף מתח (פלסטי), הקפיץ מאבד את כוחו ואת יכולת התנועה הפוטנציאלית שלו.
בדומה לאימונים באומנויות הלחימה גם באימון הקטלבלס, ע"פ תפיסתי, מושם דגש מרכזי לאיכות התנועה ולטכניקה (טכניקה לפני כושר גופני). ערך מוסף גדול שיש לאימון הקטלבלס שהוא מהווה אימון להעצמה אישית כמו באומנויות לחימה משולבת, קראטה וג'ודו ואומנויות לחימה אחרות. דרך האימון הפיזי משיגים אימון מנטאלי כמו: ריכוז, נחישות, משמעת, ביטחון עצמי, ערך עצמי גבוהה, ורצון להשתפר כל הזמן, כשהדגש החשוב הינו התקדמות של כל מתאמן עם עצמו הן כחלק מקבוצה והן לבד בהתאם ליכולותיו ולקצב שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה