שובו של הכושר
שובו של הכושר
מהות הכושר על פי אורי הירש
קל לשוט עם הזרם, משום שכך עושים כולם. קל יותר ללכת בתלם מאשר להמציא דרך חדשה. אך האם יכול להיות שהרוב לפעמים טועה?
מה יותר חשוב לך:
• לעשות את מה שכולם עושים, או לעשות את הדבר הנכון?
• לאמן את הגוף לתפקד טוב יותר (ולהרגיש טוב יותר), או לאמן את הגוף להיות חלש יותר? האם תהיה מוכן לשקר לעצמך?
• האם תהיה מוכן לשנות את המציאות וללכת נגד הזרם, אם תרגיש שזה הדבר הנכון?
כיצד השתנתה המגמה ומדוע?
המהות של אימוני הכושר בצורתם המקורית היתה שיפור היכולת האתלטית של האדם לצד שיפור התפקוד היומיומי שלו, בהתאם לצרכיו המיוחדים. המטרה היתה להפוך את האדם לחזק יותר, למהיר יותר ולעמיד יותר מול משימות היומיום. האימונים האתלטיים כללו אימוני תנועה של כל הגוף - אימון של תנועות מורכבות ומגוונות, תוך הפעלת קבוצות שרירים רבות הפועלות ביניהן בתיאום. הערך המוסף שהתקבל מהפעילות הגופנית הכוללת הזו היה שיפור המראה האסתטי של הגוף, שהתבטא בירידה באחוזי השומן ובעלייה במסת השריר. אולם חשוב להבין כי זו אינה מטרתו של האימון, אלא רק ערך מוסף המתקבל ממנו.
מאז ועד היום ישנה מגמה של התרחקות ממהותו המקורית של אימון הכושר.
במקור, מפתחי גוף היו אנשים חזקים ("Strong-man") שהתמקדו בשיפור תפקוד הגוף והכוח. כפועל יוצא מכך היה להם גוף מפותח ואסתטי – אך לא מפני שכיוונו לכך.
מאז שנות ה-20 של המאה שעברה, השתלטה בהדרגה על עולם הכושר תרבות של פיתוח הגוף (Bodybuilder). אימון זה נולד במטרה לפתח גוף גדול ושרירי בדרך היעילה והקצרה ביותר. בהתאם לכך פותחו מכשירים ייעודיים לפיתוח השרירים, שיטות אימונים מתאימות, מזון מיוחד וכדומה - הכל למען השגת המטרה המיוחלת של גוף מנופח-שרירים.
אותם מכשירים שאנו מכירים כיום בחדרי הכושר התפתחו בתקופה ההיא. במקביל, באותה תקופה "נעלמו" אימוני הכושר שנועדו לשפר ולפתח את היכולות האתלטיות הכלליות של המתרגל - כמו אימון הקטלבלס, כדורי כוח, הרמת משקולות ועוד.
אז איפה טעינו?
האם אנו צריכים להתאמן כמו אמני לחימה, אתלטים - או כמו מפתחי גוף? נראה שמשהו השתבש בתפיסת הכושר בעולם המערבי. מאמנים ומתאמנים רואים בערך המוסף - את המטרה. במקום לבצע אימון לשיפור היכולות האתלטיות של הגוף, מרבית האנשים מתאמנים כמו מפתחי גוף - באמצעות מכשירים של מפתחי גוף ועל פי עקרונות אימון שפותחו בהתאם. חיזוק הגוף בחלקים-חלקים (ידיים, חזה ועוד) מזכיר לי את הסיפור על פרנקנשטיין שברא ייצור מחיבור של איברים וחלקי גוף זה לזה.
אימוני כושר נועדו לפתח ולשפר את הגוף כולו, כאשר כל הגוף מתגייס לביצועם. התרגיל אינו מבוצע בצורה המבודדת איבר זה או אחר, אינו דורש רק הפעלת כוח, אלא גם יכולת תנועתית ומרכיבי כושר אחרים, כמו גמישות, קואורדינציה ועוד. יכולות אלה אינן נמדדות כלל על פי רוחב הזרועות או החזה המנופח. ב"אימוני פרנקנשטיין" המטרה היא להשיג גוף גדול או לשרוף שומנים בגוף בזמן הקצר ביותר, ללא קשר לשיפור היכולות האתלטיות של המתאמן (מרכיב קריטי בשיפור התפקוד ובשמירה על בריאות הגוף).
הניסיון למצוא פתרונות קלים ומהירים במטרה להגיע לערך המוסף הפך אנשים רבים כיום ליצורים נחותים יותר מבחינה פיזית, ביחס לדורות הקודמים. התחלנו להתמכר לחיי נוחות, ל"ג'אנק פוד" של עולם הכושר.
מועדוני כושר בארץ ובעולם הפכו להיות מועדוני כושר לעצלנים, ומתעסקים כיום יותר בתרבות של נוחות - מלתחות גדולות, מקלחות מדהימות ואולמות כושר מפוארים, העמוסים במכשירים חדישים ומשוכללים: מכשירי ריצה ממוחשבים, מכשירים לחיזוק מקרבי הירך, ספות לחיצה, ומכשירים לכל איבר אחר בגופנו. לצדם, שפע של שיעורי ספינינג, עיצוב וחיטוב ואחרים. אולם למרות כל אלה, הפכנו לאנשים חלשים יותר, שמנים יותר, סובלים יותר מכאבי גב ומבעיות מפרקים אחרות. למרות כל השעות שאנו מבלים בחדרי הכושר, כל תרגילי ה"פרפר" או כפיפות בטן - כבר איננו יכולים לעלות שלוש קומות בלי מעלית, איננו מסוגלים להרים חפצים מהרצפה, אנחנו בקושי מצליחים לקשור את שרוכי הנעליים שלנו! אנו סובלים מיציבה לקויה, כאבי גב ושאר תחלואים.
אם כך, מה ההיגיון בלבצע כל כך הרבה תרגילים לשרירי החזה? מה הטעם בלחיצת חזה בשכיבה (אלא אם במסגרת עבודתך אתה נדרש לשכב על הגב רוב הזמן ולדחוף 100 קילוגרם בשכיבה מהחזה, מעין "גֶ'ק" אנושי...)? מדוע לאמן את השריר יותר ממה שהגוף צריך? הדבר משול להתקנת מנוע של מרצדס בשלדה של סוסיתא. האם תרגילי פשיטת ברכיים וכפיפת ברכיים באמת מכניסים אותנו לכושר? במה הם משפרים את יכולת התנועה? האם הגוף יכול לתרגם את כל אלה לשיפור בתפקוד היומיומי?
מדובר במשהו עמוק יותר. לדעתי צריך לחזור לשורשים, לתקופה בה אימון הכושר היה מיועד להפוך את האנשים לחזקים מבפנים - ומבחוץ.
"בחזרה לעתיד" של תרבות הכושר
עכשיו, כאשר אנחנו יודעים היכן היינו ואיפה טעינו, נוכל לדבר על הכיוון שאליו עלינו ללכת.
תרבות הכושר בארץ בפרט וברוב העולם המערבי בכלל היא שגויה ומעוותת. דברים צריכים ויכולים להתבצע בצורה אחרת, נכונה יותר. צריך להחזיר את הכושר לכושר! זה דורש מאמץ, זה קשה, אבל זהו הדבר הנכון לעשות.
בשנים האחרונות חיפשו מומחי הכושר בעולם דרכים לשיפור הבריאות והיכולות של המתאמנים, אתלטים ולא אתלטים. משום שהגוף מתפקד באינטגרציה של קבוצות שרירים רבות הפועלות בצורה משולבת, הבינו מומחי הכושר שאין היגיון באימון תוך בידוד השריר (אלא אם אתה מפתח גוף), וכי אימון כזה הוא למעשה הפוך לדרישת הגוף. הם "גילו" מחדש את אימוני התנועה והחלו לחזור לשיטות אימונים משנים עברו ולתרגילים ותיקים, תוך שהם מחברים אותם למחקרים מדעיים חדשים בתחום, וכך פיתחו שיטות אימון מתקדמות יותר - שיטות אימון המשפרות את התפקוד. שיטות אלה כוללות את אימון הקטלבלס, את אמנויות הלחימה, כמו גם את היוגה, הפילאטיס ועוד.
הרעיון העומד מאחורי כל השיטות הללו הוא אימון פונקציונלי (Functional Training) - אימון לשיפור התפקוד המתמקד ביכולת התנועה של הגוף בצורה מיטבית ונכונה, תוך הפעלת מרכז הכוח(Core), ארגון ושליטה בכל חלקי הגוף, חיבור חלקי הגוף והפעלתו כיחידה מתוזמנת אחת.
השילוב של תנועה פונקציונלית בעצימויות משתנות עם אימונים ותרגילים רכים (לדוגמה התעמלות הוליסטית) וקשים (לדוגמה קטלבלס), יוצר בסופו של דבר את האימון השלם, כשכל שיטה מביאה את יתרונותיה ואת התרומה שלה לבניית הכושר והגוף כמכלול. אוצר התנועות ומגוון והעצימויות הופך את השיטות הללו ליעילות ביותר להתמודדות עם אתגרים פיזיים ביומיום, ולהתמודדות מוצלחת עם אתגרים בלתי צפויים.
אודות כותב המאמר: אורי הירש
מייסד אימון הקטלבלס בישראל ומפתח שיטת איתנים קטלבלס, הבעלים והמנהל המקצועי של איתנים קטלבלס - סטודיו לאימון פונקציונלי ויו"ר ארגון הקטלבלס בישראל - עמותת המועדון לקטלבל(ס) (ע"ר)
בעקבות הניסיון הרב שצבר משך השנים בשיטות שונות ומגוונות של אימונים והדרכה, השתתפות בהשתלמויות בינלאומיות, ולימודים עם מורים מהמובילים בעולם הקים ומנהל את ביה"ס למדריכי קטלבל'ס, בסטודיו איתנים- קטלבל'ס.
מחבר הספר ספר הקטלבלס - המדריך השלם לשיטת איתנים קטלבלס ולאימון כושר פונקציונלי והוציא לאור סדרת די.וי.די לאימון קטלבלס, הראשונה מסוגה בעברית.
שובו של הכושר
מהות הכושר על פי אורי הירש
קל לשוט עם הזרם, משום שכך עושים כולם. קל יותר ללכת בתלם מאשר להמציא דרך חדשה. אך האם יכול להיות שהרוב לפעמים טועה?
מה יותר חשוב לך:
• לעשות את מה שכולם עושים, או לעשות את הדבר הנכון?
• לאמן את הגוף לתפקד טוב יותר (ולהרגיש טוב יותר), או לאמן את הגוף להיות חלש יותר? האם תהיה מוכן לשקר לעצמך?
• האם תהיה מוכן לשנות את המציאות וללכת נגד הזרם, אם תרגיש שזה הדבר הנכון?
כיצד השתנתה המגמה ומדוע?
המהות של אימוני הכושר בצורתם המקורית היתה שיפור היכולת האתלטית של האדם לצד שיפור התפקוד היומיומי שלו, בהתאם לצרכיו המיוחדים. המטרה היתה להפוך את האדם לחזק יותר, למהיר יותר ולעמיד יותר מול משימות היומיום. האימונים האתלטיים כללו אימוני תנועה של כל הגוף - אימון של תנועות מורכבות ומגוונות, תוך הפעלת קבוצות שרירים רבות הפועלות ביניהן בתיאום. הערך המוסף שהתקבל מהפעילות הגופנית הכוללת הזו היה שיפור המראה האסתטי של הגוף, שהתבטא בירידה באחוזי השומן ובעלייה במסת השריר. אולם חשוב להבין כי זו אינה מטרתו של האימון, אלא רק ערך מוסף המתקבל ממנו.
מאז ועד היום ישנה מגמה של התרחקות ממהותו המקורית של אימון הכושר.
במקור, מפתחי גוף היו אנשים חזקים ("Strong-man") שהתמקדו בשיפור תפקוד הגוף והכוח. כפועל יוצא מכך היה להם גוף מפותח ואסתטי – אך לא מפני שכיוונו לכך.
מאז שנות ה-20 של המאה שעברה, השתלטה בהדרגה על עולם הכושר תרבות של פיתוח הגוף (Bodybuilder). אימון זה נולד במטרה לפתח גוף גדול ושרירי בדרך היעילה והקצרה ביותר. בהתאם לכך פותחו מכשירים ייעודיים לפיתוח השרירים, שיטות אימונים מתאימות, מזון מיוחד וכדומה - הכל למען השגת המטרה המיוחלת של גוף מנופח-שרירים.
אותם מכשירים שאנו מכירים כיום בחדרי הכושר התפתחו בתקופה ההיא. במקביל, באותה תקופה "נעלמו" אימוני הכושר שנועדו לשפר ולפתח את היכולות האתלטיות הכלליות של המתרגל - כמו אימון הקטלבלס, כדורי כוח, הרמת משקולות ועוד.
אז איפה טעינו?
האם אנו צריכים להתאמן כמו אמני לחימה, אתלטים - או כמו מפתחי גוף? נראה שמשהו השתבש בתפיסת הכושר בעולם המערבי. מאמנים ומתאמנים רואים בערך המוסף - את המטרה. במקום לבצע אימון לשיפור היכולות האתלטיות של הגוף, מרבית האנשים מתאמנים כמו מפתחי גוף - באמצעות מכשירים של מפתחי גוף ועל פי עקרונות אימון שפותחו בהתאם. חיזוק הגוף בחלקים-חלקים (ידיים, חזה ועוד) מזכיר לי את הסיפור על פרנקנשטיין שברא ייצור מחיבור של איברים וחלקי גוף זה לזה.
אימוני כושר נועדו לפתח ולשפר את הגוף כולו, כאשר כל הגוף מתגייס לביצועם. התרגיל אינו מבוצע בצורה המבודדת איבר זה או אחר, אינו דורש רק הפעלת כוח, אלא גם יכולת תנועתית ומרכיבי כושר אחרים, כמו גמישות, קואורדינציה ועוד. יכולות אלה אינן נמדדות כלל על פי רוחב הזרועות או החזה המנופח. ב"אימוני פרנקנשטיין" המטרה היא להשיג גוף גדול או לשרוף שומנים בגוף בזמן הקצר ביותר, ללא קשר לשיפור היכולות האתלטיות של המתאמן (מרכיב קריטי בשיפור התפקוד ובשמירה על בריאות הגוף).
הניסיון למצוא פתרונות קלים ומהירים במטרה להגיע לערך המוסף הפך אנשים רבים כיום ליצורים נחותים יותר מבחינה פיזית, ביחס לדורות הקודמים. התחלנו להתמכר לחיי נוחות, ל"ג'אנק פוד" של עולם הכושר.
מועדוני כושר בארץ ובעולם הפכו להיות מועדוני כושר לעצלנים, ומתעסקים כיום יותר בתרבות של נוחות - מלתחות גדולות, מקלחות מדהימות ואולמות כושר מפוארים, העמוסים במכשירים חדישים ומשוכללים: מכשירי ריצה ממוחשבים, מכשירים לחיזוק מקרבי הירך, ספות לחיצה, ומכשירים לכל איבר אחר בגופנו. לצדם, שפע של שיעורי ספינינג, עיצוב וחיטוב ואחרים. אולם למרות כל אלה, הפכנו לאנשים חלשים יותר, שמנים יותר, סובלים יותר מכאבי גב ומבעיות מפרקים אחרות. למרות כל השעות שאנו מבלים בחדרי הכושר, כל תרגילי ה"פרפר" או כפיפות בטן - כבר איננו יכולים לעלות שלוש קומות בלי מעלית, איננו מסוגלים להרים חפצים מהרצפה, אנחנו בקושי מצליחים לקשור את שרוכי הנעליים שלנו! אנו סובלים מיציבה לקויה, כאבי גב ושאר תחלואים.
אם כך, מה ההיגיון בלבצע כל כך הרבה תרגילים לשרירי החזה? מה הטעם בלחיצת חזה בשכיבה (אלא אם במסגרת עבודתך אתה נדרש לשכב על הגב רוב הזמן ולדחוף 100 קילוגרם בשכיבה מהחזה, מעין "גֶ'ק" אנושי...)? מדוע לאמן את השריר יותר ממה שהגוף צריך? הדבר משול להתקנת מנוע של מרצדס בשלדה של סוסיתא. האם תרגילי פשיטת ברכיים וכפיפת ברכיים באמת מכניסים אותנו לכושר? במה הם משפרים את יכולת התנועה? האם הגוף יכול לתרגם את כל אלה לשיפור בתפקוד היומיומי?
מדובר במשהו עמוק יותר. לדעתי צריך לחזור לשורשים, לתקופה בה אימון הכושר היה מיועד להפוך את האנשים לחזקים מבפנים - ומבחוץ.
"בחזרה לעתיד" של תרבות הכושר
עכשיו, כאשר אנחנו יודעים היכן היינו ואיפה טעינו, נוכל לדבר על הכיוון שאליו עלינו ללכת.
תרבות הכושר בארץ בפרט וברוב העולם המערבי בכלל היא שגויה ומעוותת. דברים צריכים ויכולים להתבצע בצורה אחרת, נכונה יותר. צריך להחזיר את הכושר לכושר! זה דורש מאמץ, זה קשה, אבל זהו הדבר הנכון לעשות.
בשנים האחרונות חיפשו מומחי הכושר בעולם דרכים לשיפור הבריאות והיכולות של המתאמנים, אתלטים ולא אתלטים. משום שהגוף מתפקד באינטגרציה של קבוצות שרירים רבות הפועלות בצורה משולבת, הבינו מומחי הכושר שאין היגיון באימון תוך בידוד השריר (אלא אם אתה מפתח גוף), וכי אימון כזה הוא למעשה הפוך לדרישת הגוף. הם "גילו" מחדש את אימוני התנועה והחלו לחזור לשיטות אימונים משנים עברו ולתרגילים ותיקים, תוך שהם מחברים אותם למחקרים מדעיים חדשים בתחום, וכך פיתחו שיטות אימון מתקדמות יותר - שיטות אימון המשפרות את התפקוד. שיטות אלה כוללות את אימון הקטלבלס, את אמנויות הלחימה, כמו גם את היוגה, הפילאטיס ועוד.
הרעיון העומד מאחורי כל השיטות הללו הוא אימון פונקציונלי (Functional Training) - אימון לשיפור התפקוד המתמקד ביכולת התנועה של הגוף בצורה מיטבית ונכונה, תוך הפעלת מרכז הכוח(Core), ארגון ושליטה בכל חלקי הגוף, חיבור חלקי הגוף והפעלתו כיחידה מתוזמנת אחת.
השילוב של תנועה פונקציונלית בעצימויות משתנות עם אימונים ותרגילים רכים (לדוגמה התעמלות הוליסטית) וקשים (לדוגמה קטלבלס), יוצר בסופו של דבר את האימון השלם, כשכל שיטה מביאה את יתרונותיה ואת התרומה שלה לבניית הכושר והגוף כמכלול. אוצר התנועות ומגוון והעצימויות הופך את השיטות הללו ליעילות ביותר להתמודדות עם אתגרים פיזיים ביומיום, ולהתמודדות מוצלחת עם אתגרים בלתי צפויים.
מתוך הספר ספר הקטלבלס - המדריך השלם לשיטת איתנים קטלבלס ולאימון כושר פונקציונלי מאת אורי הירש
אודות כותב המאמר: אורי הירש
מייסד אימון הקטלבלס בישראל ומפתח שיטת איתנים קטלבלס, הבעלים והמנהל המקצועי של איתנים קטלבלס - סטודיו לאימון פונקציונלי ויו"ר ארגון הקטלבלס בישראל - עמותת המועדון לקטלבל(ס) (ע"ר)
בעקבות הניסיון הרב שצבר משך השנים בשיטות שונות ומגוונות של אימונים והדרכה, השתתפות בהשתלמויות בינלאומיות, ולימודים עם מורים מהמובילים בעולם הקים ומנהל את ביה"ס למדריכי קטלבל'ס, בסטודיו איתנים- קטלבל'ס.
מחבר הספר ספר הקטלבלס - המדריך השלם לשיטת איתנים קטלבלס ולאימון כושר פונקציונלי והוציא לאור סדרת די.וי.די לאימון קטלבלס, הראשונה מסוגה בעברית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה